קטן וטהור

תחת ההשפעה החזקה של סדנת התקשורת של לה לצ'ה,
שבה עשינו סימולציות של שיחות עם אמהות עייפות, נואשות, מדוכאות ומבולבלות בשבועות הראשונים שאחרי הלידה,
נולד השיר הזה, שמזכיר את הצדדים הפחות וורודים של כל התהליך...

אתה כל כך קטן וטהור
שבלתי אפשרי עליך לכעוס
כה חסר אונים ומדהים,
כל חייך בידי עכשיו נתונים

אבל אני רק רוצה לישון לישון לישון
אילו רק ידעתי, מתי כבר אבא שלך יחזור
מעולם לא חשבתי שארגיש כה עייפה
הלוואי וגם אותי, היו לוקחים עכשיו במנשא

בחוץ יש עולם שלם, חי ותוסס
ואני פה אתך כמו בתוך בועה
אילו רק ידעתי למה אתה עכשיו שוב בוכה
ואינך מאפשר לי מעט הפוגה

מעולם לא חשבתי שארגיש כה בודדה
הנה שוב פעם אני איתך בוכה
אילו רק יכולתי לקחת ממך את הכאב
גם אני רוצה שיתנו לי חיבוק אוהב

גבר עם צמיד לבן על היד

הוא אבא טרי.
יש לו צמיד לבן על היד
לבן כזה, עם פתק קטן.
כולם יודעים עכשיו
גם אם לא יגיד מילה,
גם אם הוא זר.
אולי מנסה להראות שהכול כשורה
הוא אבא טרי:
יש לו ניצוץ בעיניים וצמיד על היד.
קצת עייף קצת נרגש
יש לו בן או בת ואם 2 צמידים אז תאומים.
אולי הם עדיין בפגייה, אולי ישתחררו מחר...
הוא רץ לעשות את הסידורים הנדרשים:
להתקין סלקל להרכיב עגלה,
לספר לשכנים להתקשר לחברים,
קניות משלימות, עריסה, חיתולים משחה...
כל רגע הטלפון מצלצל,
עוד מישהו רוצה לאחל
מזל טוב מזל טוב
כה מרגשת הבשורה:
אב חדש נולד!

לחיות את הרגע

זהו שיר שרק אמא לילד שני יכולה לכתוב.
כשנולד הילד הראשון,
כל דבר חדש שהוא עושה
הוא כמו נס.
ההורים מלאים התפעלות.
הם לא יודעים מה יבוא אחר כך.
אני הייתי אומרת:
"שתישאר ככה. שלא תשתנה"
ואז היה מגיע שיא חדש
והייתי אומרת:
"עכשיו! עכשיו! זה הגיל הכי יפה!
שתישאר ככה. שלא תשתנה"

בילד השני, גם מתפעלים.
אבל כבר יש מושג מה צופן העתיד
ועל כך מדבר השיר שנכתב
לילה אחד
ברגע אחד של השראה:
כשנטע היתה בת 3 חודשים, בערך...

הרגע הזה
שבו התינוק עוזב את השד
רק כדי להסתכל עליך במבט מלא הערצה,
לחייך אליך מאוזן לאוזן
כתגובה לחיוך שלך,
לתת לך חיוך צוהל
רק למשמע קולך,
בלי מילים,
הוא מביע כ"כ הרבה....
ולדעת שעוד מעט זה יחלוף,
דרכי ההבעה שלו ישתנו.
הקסם יתחלף בקסם אחר.
ואי אפשר להקפיא את הרגע.
גם לא במצלמה.
אין לך שום ברירה....
הוא מאלץ אותך....
לחיות את הרגע