לחיות את הרגע

זהו שיר שרק אמא לילד שני יכולה לכתוב.
כשנולד הילד הראשון,
כל דבר חדש שהוא עושה
הוא כמו נס.
ההורים מלאים התפעלות.
הם לא יודעים מה יבוא אחר כך.
אני הייתי אומרת:
"שתישאר ככה. שלא תשתנה"
ואז היה מגיע שיא חדש
והייתי אומרת:
"עכשיו! עכשיו! זה הגיל הכי יפה!
שתישאר ככה. שלא תשתנה"

בילד השני, גם מתפעלים.
אבל כבר יש מושג מה צופן העתיד
ועל כך מדבר השיר שנכתב
לילה אחד
ברגע אחד של השראה:
כשנטע היתה בת 3 חודשים, בערך...

הרגע הזה
שבו התינוק עוזב את השד
רק כדי להסתכל עליך במבט מלא הערצה,
לחייך אליך מאוזן לאוזן
כתגובה לחיוך שלך,
לתת לך חיוך צוהל
רק למשמע קולך,
בלי מילים,
הוא מביע כ"כ הרבה....
ולדעת שעוד מעט זה יחלוף,
דרכי ההבעה שלו ישתנו.
הקסם יתחלף בקסם אחר.
ואי אפשר להקפיא את הרגע.
גם לא במצלמה.
אין לך שום ברירה....
הוא מאלץ אותך....
לחיות את הרגע