tag:blogger.com,1999:blog-70101454525122156672024-03-19T14:49:30.269-07:00שלומית ארדשלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.comBlogger6125tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-35666422126666141572010-08-01T13:37:00.000-07:002010-08-01T22:49:16.405-07:00קטן וטהור<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzM0mrhZvZIi71T5_1m97nb7cbHWE_u2LQuHStm_pd4KcVv4d2vu4O6AE8ZqfsJnC67YzKPWMRDGCqf3EMz3vxFyD8Wx2KY5YJf6rHi8dYUBJZDfvnNFculRmuSxyOeDuFrzoMB_yUWsI/s1600/m_DSCN0288.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 200px; height: 153px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzM0mrhZvZIi71T5_1m97nb7cbHWE_u2LQuHStm_pd4KcVv4d2vu4O6AE8ZqfsJnC67YzKPWMRDGCqf3EMz3vxFyD8Wx2KY5YJf6rHi8dYUBJZDfvnNFculRmuSxyOeDuFrzoMB_yUWsI/s200/m_DSCN0288.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5500684388245658994" /></a><br /><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjLkJc6lEPH7guVKgV-Z-BsAKEZNVe1HgPB10LelyKg_iEoaxSLl6IuB4KgUD9rkY22tIo2MLnfYj34tE9S8Bm91HAPeJhnuPMx49doMyzUH0CIq7kNoG4z-4NzYTK1Y9ytPaCcmPT3TYc/s1600/m_Rotation+of+DSCN0413.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 150px; height: 200px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjLkJc6lEPH7guVKgV-Z-BsAKEZNVe1HgPB10LelyKg_iEoaxSLl6IuB4KgUD9rkY22tIo2MLnfYj34tE9S8Bm91HAPeJhnuPMx49doMyzUH0CIq7kNoG4z-4NzYTK1Y9ytPaCcmPT3TYc/s200/m_Rotation+of+DSCN0413.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5500683780893046930" /></a><br />תחת ההשפעה החזקה של סדנת התקשורת של לה לצ'ה, <br />שבה עשינו סימולציות של שיחות עם אמהות עייפות, נואשות, מדוכאות ומבולבלות בשבועות הראשונים שאחרי הלידה, <br />נולד השיר הזה, שמזכיר את הצדדים הפחות וורודים של כל התהליך...<br /> <br />אתה כל כך קטן וטהור<br />שבלתי אפשרי עליך לכעוס<br />כה חסר אונים ומדהים, <br />כל חייך בידי עכשיו נתונים<br /><br />אבל אני רק רוצה לישון לישון לישון<br />אילו רק ידעתי, מתי כבר אבא שלך יחזור<br />מעולם לא חשבתי שארגיש כה עייפה<br />הלוואי וגם אותי, היו לוקחים עכשיו במנשא<br /><br />בחוץ יש עולם שלם, חי ותוסס<br />ואני פה אתך כמו בתוך בועה<br />אילו רק ידעתי למה אתה עכשיו שוב בוכה<br />ואינך מאפשר לי מעט הפוגה<br /><br />מעולם לא חשבתי שארגיש כה בודדה<br />הנה שוב פעם אני איתך בוכה <br />אילו רק יכולתי לקחת ממך את הכאב<br />גם אני רוצה שיתנו לי חיבוק אוהבשלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-73362171478019930762010-07-10T13:15:00.000-07:002010-07-10T13:19:13.344-07:00הסוד הפרטי שלה"זה נראה כמו שבוע חמישי" אומר האיש בלבן<br />היא מסתכלת במסך השחור הקטן<br />כן רוצה? כן ציפתה? עוד לא בטוחה...<br />אבל הכתם במסך מזכיר בצורתו ממש בובה קטנה!<br />יש לו דופק, יש לו לב כמו אומר: "אני כאן! זאת עובדה!<br /><br />בחוץ החיים ממשיכים כרגיל, אך לא אצלה,<br />יש לה סוד – רק היא יודעת עכשיו.<br />מנסה להרגיש, הבטן עוד שטוחה, אבל, <br />על המסך השחור רואים בובה קטנה...<br /><br />"בוקר טוב", "מה נשמע?" אומרים לה בעבודה, <br />עם זו שבהריון מתקדם, כבר מדברים על הלידה...<br />אם רק היו יודעים... היא חושבת, מחייכת לעצמה<br />אבל אף אחד עוד לא יודע, זה פרטי לגמרי, זה אישי שלה.<br />בחילה, סחרחורת, חולשה... לא חשבה שיגיע מהר כל כך <br />אבל בינתיים, על המסך השחור רואים בובה קטנה<br /><br />היא עומדת בתור, אנשים צועקים, עצבניים, כועסים<br />אבל הוא לא יודע, הוא לא מרגיש כלום, כל כך מוגן, שם בפנים<br />מחלון הראווה נשקפים אליה עריסה ועגלה<br />והאימהות שביניהן מתלוננות: גזים, שיניים, חוסר שינה...<br />זה כל כך גדול עליה עכשיו, אבל, בינתיים, <br />על המסך השחור רואים בובה קטנה...שלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-90318579356442047692010-06-30T13:25:00.000-07:002010-06-30T14:22:37.974-07:00גבר עם צמיד לבן על היד<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg5yNfkg3bLTmeuFVi9Swn_PYEwXLQEs6cJLg7_pKiwFfmr1SjGrt87H2GhwpTWjDqiD4cbsFBBD1_RO_4mVyGj6SEE3LyyX6fRaEvdz8S5vO33u7qhG7PRT3pjW6OwBWK9sSHKadSysAA/s1600/m_DSCN0242.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg5yNfkg3bLTmeuFVi9Swn_PYEwXLQEs6cJLg7_pKiwFfmr1SjGrt87H2GhwpTWjDqiD4cbsFBBD1_RO_4mVyGj6SEE3LyyX6fRaEvdz8S5vO33u7qhG7PRT3pjW6OwBWK9sSHKadSysAA/s320/m_DSCN0242.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5488669407839366082" /></a><br />הוא אבא טרי.<br />יש לו צמיד לבן על היד<br />לבן כזה, עם פתק קטן.<br />כולם יודעים עכשיו<br />גם אם לא יגיד מילה,<br />גם אם הוא זר.<br />אולי מנסה להראות שהכול כשורה<br />הוא אבא טרי:<br />יש לו ניצוץ בעיניים וצמיד על היד.<br />קצת עייף קצת נרגש<br />יש לו בן או בת ואם 2 צמידים אז תאומים.<br />אולי הם עדיין בפגייה, אולי ישתחררו מחר...<br />הוא רץ לעשות את הסידורים הנדרשים:<br />להתקין סלקל להרכיב עגלה,<br />לספר לשכנים להתקשר לחברים,<br />קניות משלימות, עריסה, חיתולים משחה...<br />כל רגע הטלפון מצלצל,<br />עוד מישהו רוצה לאחל<br />מזל טוב מזל טוב<br />כה מרגשת הבשורה:<br />אב חדש נולד!שלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-67961071477097382082010-06-06T00:37:00.000-07:002010-06-06T00:55:25.946-07:00חווית השאקטיאני עדיין מחפשת את המילים לתאר את החוויה העוצמתית הזאת,<br />של לראות כל כך הרבה נשים ביחד<br />להסתכל להן בעיניים<br />ולראות את כל הצבעים והסגנונות<br />לחוש את הכאב, החושניות והעצמה שלהן<br />למצוא את הדומה והשונה<br />לשמוע, להריח, לנשום, לחבק, לשתף<br />איך אפשר את התחושה הזו לתאר?<br />שאת נמצאת בפלנטה אחרת<br />ובכל זאת כאן בישראל<br />כולנו היינו שם<br />תינוקות, ילדות, נערות, צעירות, אחיות, חברות, אמהות, סבתות<br />מה לא עשינו שם?<br />חווינו את כל צורות השחרור האפשריות<br />שרנו, רקדנו, בכינו, צחקנו, התרגשנו, שיתפנו, התפשטנו.....<br />והוכתרנו למלכות<br />ועל כך אני רוצה להודות<br />לכל היוזמות, המפיקות,המנחות, הכוהנות,הזמרות וההלפריות<br />תודה, תודה, תודה<br />ותודה אחת נוספת לבורא עולם ולאמא אדמה<br />על כך שאני<br />אשה<br /><a href="http://"></a><a href="http://http://www.shakti.co.il/107514/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C-%D7%A9%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99-10"></a><a href="http://http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DuParLTB3KrY&h=39789"></a>שלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-12446581374348498382010-04-18T11:26:00.000-07:002010-04-18T11:33:38.003-07:00לחיות את הרגע<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhdqeHEKXi7FCuwWXykgG_tZloNpfNmWEUA3YH0muxZiUwu70iEgoDEu5LU6ZK9U6ysVKXbk3JXWmUNj3dM8Aqojhepn4dXvcEGLQ66KcaLJTOF47Fzd52nhfUolPjK-c_S9J6PIAWOC1Q/s1600/m_%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%94+008.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhdqeHEKXi7FCuwWXykgG_tZloNpfNmWEUA3YH0muxZiUwu70iEgoDEu5LU6ZK9U6ysVKXbk3JXWmUNj3dM8Aqojhepn4dXvcEGLQ66KcaLJTOF47Fzd52nhfUolPjK-c_S9J6PIAWOC1Q/s320/m_%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%94+008.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5461546078262578066" /></a><br />זהו שיר שרק אמא לילד שני יכולה לכתוב.<br />כשנולד הילד הראשון, <br />כל דבר חדש שהוא עושה<br />הוא כמו נס. <br />ההורים מלאים התפעלות.<br />הם לא יודעים מה יבוא אחר כך.<br />אני הייתי אומרת: <br />"שתישאר ככה. שלא תשתנה"<br />ואז היה מגיע שיא חדש <br />והייתי אומרת:<br />"עכשיו! עכשיו! זה הגיל הכי יפה!<br />שתישאר ככה. שלא תשתנה"<br /><br />בילד השני, גם מתפעלים. <br />אבל כבר יש מושג מה צופן העתיד<br />ועל כך מדבר השיר שנכתב<br />לילה אחד<br />ברגע אחד של השראה:<br />כשנטע היתה בת 3 חודשים, בערך...<br /><br />הרגע הזה<br />שבו התינוק עוזב את השד<br />רק כדי להסתכל עליך במבט מלא הערצה,<br />לחייך אליך מאוזן לאוזן<br />כתגובה לחיוך שלך,<br />לתת לך חיוך צוהל<br />רק למשמע קולך,<br />בלי מילים,<br />הוא מביע כ"כ הרבה....<br />ולדעת שעוד מעט זה יחלוף,<br />דרכי ההבעה שלו ישתנו. <br />הקסם יתחלף בקסם אחר.<br />ואי אפשר להקפיא את הרגע.<br />גם לא במצלמה. <br />אין לך שום ברירה....<br />הוא מאלץ אותך....<br />לחיות את הרגעשלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7010145452512215667.post-33085197491538791992010-04-13T00:34:00.000-07:002010-04-13T00:41:53.166-07:00רשמים מהסיור והרהורים על "שדה בור"<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhahfS5r6xTjwJB1QfnAvdgDAM5tyPNfWEpld2XIm0t2756A9L66Fw6kEG21sk9_rb3m3VvG30nOzf0JtSWaSIpKW_4iUliDcXpWXva1r7Etq1H2Q4ItZ2P6lp5dp5iQ236sSIdli5gIKI/s1600/m_%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%91%D7%A9%D7%93%D7%94_12.JPG"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhahfS5r6xTjwJB1QfnAvdgDAM5tyPNfWEpld2XIm0t2756A9L66Fw6kEG21sk9_rb3m3VvG30nOzf0JtSWaSIpKW_4iUliDcXpWXva1r7Etq1H2Q4ItZ2P6lp5dp5iQ236sSIdli5gIKI/s320/m_%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%91%D7%A9%D7%93%D7%94_12.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5459522988458638450" /></a><br />ביום שבת ה 10.4.10 התקיים סיור בהדרכת מדריכה מקצועית מהחברה להגנת הטבע בחורשת הסרג'נטים שבמזרח נתניה.<br />את הסיור ארגן וועד שכונת קריית השרון.<br />האירוע זכה ל"רייטינג" גבוה כפי שיעידו התמונות ששלחו חלק מהמשתתפים.<br />המדריכה טל גילתה בקיאות רבה בכל הנוגע לחי והצומח<br />ממש "אנציקלופדיה מהלכת".<br />למדנו ממנה על כך שיש לנו בחורשה צמח ממשפחת הגזר<br />(וכשממוללים את פרחיו אכן זה מריח כמו גזר).<br />הכרנו צמחים שפירותיהם נראים כמו סוס זעיר או ציפורני תרנגולת, <br />למדנו מהו פרח מורכב ומה המשותף בינו לבין מועצת החלב...<br />וזה רק קצה המזלג.. מה שהכי נחרת.<br />טל הדהימה אותנו כששלפה מתוך העשב ללא כל היסוס:<br />עכביש, חיפושיות, חגבים שהיו בדיוק בהזדווגות....<br />גולת הכותרת הייתה התלתן הדגול- צמח נדיר שכמעט נכחד.<br />בסוף הסיור, אחרי הפיזור, כשנותרו האחרונים,<br />ניהלנו שיחה מעניינת על חשיבות "שדה הבור": <br />שטח לא מעובד ולא מפותח שמהווה "שמורת טבע" מתחת לאף.<br />כשרוצים להראות לילדים "טבע פראי" <br />לא חייבים ספארי בקניה, יערות גשם ואפילו לא גן חיות. <br />כל מה שצריך הוא לכרוע ברך, להתקרב לאדמה<br />ולהתחיל להתפלא מפלא הבריאה:<br />כי מתי בפעם האחרונה ראיתם (או הראתם לילדכם)<br />רשת מושלמת של קורי עכביש נטוות ללא הפרעה,<br />שיירה ארוכה ושחורה של נמלים עמלות, דבורה בשעת האבקה.<br />גם לילדים הקטנטנים זו יכולה להיות חוויה חינוכית ומעשירה: <br />לראות, לשמוע, להריח, לחוש<br />זה חשוב לא פחות מגימבורי, נדנדה ומגלשה.... <br /> <br />התמונה שצירפתי לא שייכת לסיור אך ממחישה את הרעיון<br /> <a href="http://www.ksharon.com/forum/viewtopic.php?t=714&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight"></a>שלומית ארדhttp://www.blogger.com/profile/12319628861262156086noreply@blogger.com1